Vayedaber

הלכה: מְנַיִין שֶׁהוּא צָרִיךְ לְשׁוֹחְטוֹ לִשְׁמוֹ. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. וַ‍ֽאֲמַרְתֶּ֡ם זֶֽבַח פֶּ֨סַח ה֜וּא. לוֹמַר. אִם שְׁחָטוֹ לְשֵׁם פֶּסַח הֲרֵי הוּא פֶסַח. וְאִם לָאו אֵינוֹ פֶסַח. שְׁאָר כָּל מַעֲשָׂיו מְנַיִין. וַעָשִׂ֣יתָ [פֶּ֔סַח]. שֶׁיְּהוּ כָל מַעֲשָׂיו לְשֵׁם פֶּסַח. מֵעתָּה אֲפִילוּ הֶקְטֵר אֵימוֹרִין. תַּלְמוּד לוֹמַר זֶֽבַח. מַה זְבִיחָה מְיוּחֶדֶת שֶׁהִיא מְעַכֶּבֶת אֶת הַכַּפָּרָה. יָֽצָאוּ הֶקְטֵר אֵימוֹרִין שֶׁאֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַכַּפָּרָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מעתה. נימא אפי' הקטר אימורין שלו נמי בכלל מעשיו הן ויהא פסול אם הקטיר שלא לשמו:

ת''ל זבח וכו'. ומדילפינן לעכב מהוא דכתיב גבי זביחה א''כ מה זביחה מיוחדת שהיא מעכבת כפרה אף כל העבודות המעכבין כפרה יצאו הקטר אימורין שאין מעכבין שאפי' אם לא הקטיר כלל מתכפר הוא:

גמ' שאר כל מעשיו. קבלה והולכה וזריקה מנין:

ועשית פסח וכו'. וילפינן לעכב מדכתיב הוא גבי זביחה דה''ה בכל העבודות:

משנה: הַפֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ קִיבֵּל וְהִילֵּךְ וְזָרַק שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ אוֹ לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְלִשְׁמוֹ 32a פָּסוּל. כֵּיצַד לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. לְשֵׁם פֶּסַח וּלְשֵׁם שְׁלָמִים. שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְלִשְׁמוֹ. לְשֵׁם שְׁלָמִים וּלְשֵׁם פֶּסַח׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' הפסח ששחטו שלא לשמו. כגון ששחטו לשם שלמים וכיוצא בו:

קיבל. או שקיבל הדם במזרק או שהוליך או שזרק הדם ע''ג המזבח שלא לשמו שבארבעה עבודות הללו נפסל הפסח וכן החטאת אם עשאן שלא לשמן כדאמרי' בריש זבחים:

או לשמו ושלא לשמו. בבבלי מפרש דהך בבא לא צריכא דהיינו רישא דהא או או קתני ברישא אלא דהך סיפא קמ''ל דמחשבין מעבודה לעבודה וכגון דקאי בשחיטה ומחשב בזריקה שאמר הריני שוחט את הפסח לשמו ע''מ לזרוק דמו שלא לשמו והא דהדר תני או שלא לשמו ולשמו ומילתא דפשיטא היא ולא איצטריך למיתני אלא איידי דתני לשמו ושלא לשמו תנא נמי שלא לשמו ולשמו וכן דרך התנא לשנות וכלומר בין שהקדים מחשבת עבודה לשמו למחשבת עבודה שלא לשמו או איפכא בכל ענין פסול הוא דכתיב זבח פסח הוא שתהא זביחתו לשם פסח והוא למעוטי שלא לשמו שאפי' בדיעבד פסול:

חַטָּאת מְנַיִין. וְשׁחַ֤ט אֹתָהּ֙ לְחַטָּ֔את. וּשְׁאָר כָּל מַעֲשָׂרו מְנַיִין. וְעָשָׂ֤ה אֶת הָֽאֶחָ֣ד חַטָּ֔את. מֵעַתָּה אֲפִילוּ הֶקְטֵר אֵימוֹרִין. תַּלְמוּד לוֹמַר וְשָׁחַ֤ט. מַה שְׁחִטָה מְיוּחֶדֶת שֶׁהִיא מְעַכֶּבֶת אֶת הַכַּפָּרָה. יָֽצָאוּ הֶקְטֵר אֵימוֹרִין שֶׁאֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַכַּפָּרָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ועשה. כל המעשה בכלל:

ושחט אותה לחטאת. שתהא לשם חטאת בדוקא:

חטאת מנין. דתנינן בריש זבחים שג''כ פסולה שלא לשמה:

חַטָּאת לְשֵׁם בְּעָלִים מְנַיִין. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. וְעָשָׂ֤ה הַכֹּהֵן֙ אֶת הַ֣חַטָּ֔את וְכִפֶּ֥ר עַל הַמִּטַּהֵ֖ר מִטּוּמְאָתוֹ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. מֵעַתָּה אֲפִילוּ הֶקְטֵר אֵימוֹרִין. תַּלְמוּד לוֹמַר וְכִפֵּר. מַה זְרִיקָה מְיוּחֶדֶת שֶׁהִיא מְעַכֶּבֶת אֶת הַכַּפָּרָה. יָֽצָאוּ הֶקְטֵר אֵימוֹרִין שֶׁאֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַכַּפָּרָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ועשה הכהן וכפר על המטהר מטומאתו. גבי חטאת מצורע כתיב עד שיחשב כפרתו לשם המטהר זה ולא לשם אחר:

חטאת לשם בעלים מנין. דקי''ל שינוי בעלים פוסל בשינוי קדש ומנלן:

פֶּסַח לְשֵׁם בְּעָלִים מְנַיִין. וְדִין הוּא. מָה אִם הַחַטָּאת שֶׁאֵין מַחֲשֶׁבֶת עָרֵלִים וּטְמֵאִים פּוֹסְלִין בָּהּ צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא לְשֵׁם בְּעָלִים. פֶּסַח שֶׁמַּחֲשֶׁבֶת עָרֵלִים וּטְמֵאִים פּוֹסְלִין בּוֹ אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא [צָרִיךְ] לְשֵׁם בְּעָלִים. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בְּחַטָּאת שֶׂהִיא קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. תֹּאמַר בַּפֶּסַח. שֶׁהוּא קֳדָשִׁים קַלִּין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְלֹא מִמַּחֲשָׁבָה לִמַּדְתָּ. הַתּוֹרָה רִיבְתָ מַחֲשָׁבָה בַפֶּסַח יוֹתֵר מִן הַחַטָּאת. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וּמֵחַטָּאתוֹ שֶׁלְמְצוֹרָע אָנוּ לְמֵידִין. וְכִי חַטָּאתוֹ שֶׁלְמְצוֹרָע לֹא לְחִידּוּשָׁהּ יָצָאת. שֶׁתָּהֵא טְעוּנָה נְסָכִים לָשֵׁם בְּעָלִים. וְדָבָר שֶׁיָּצָא לְחִידּוּשׁוֹ אֵין לְמֵידִין מִמֶּנּוּ. אָמַר לֵיהּ. וְכִי חַטָּאתוֹ שֶׁלְמְצוֹרָע מֵאֵיכָן לְמֵידְה שֶׁתְּהֵא פְסוּלָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ. לֹא מִן הָדֵין קָֽרְייָא דִכְתִיב וְשָׁחַ֤ט אֹתָהּ֙ לְחַטָּ֔את. וּכְתִיב זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַֽחַטָּ֑את. תּוֹרָה אַחַת לְכָל הַחַטָּאוֹת. אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁהִיא לְמֵידָה מִשָּׁם הִיא מְלַמֶּדֶת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

א''ל. ר' מנא דלא היא דשאני הכא שהרי חטאתו של מצורע שפסולה שלא לשמה בשינוי קדש מהיכן למודה היא הא לא כתיב גביה עיכוב לשינוי קדש לא מן הדין קרא דכתיב גבי חטאת דעלמא ושחט וגו' וכתיב זאת תורת החטאת לימד שיהא תורה אחת לכל החטאות וא''כ לא מצית אמרת אלא הכי ממקום שהיא למודה לשינוי קדש משם היא מלמדת לשינוי בעלים כל החטאות דהא כתיב זאת תורת החטאת שבכל ענין יהא תורה אחת לכל החטאות:

ומחטאתו של מצורע אנו למדין. בתמיה דילפת לעיל שינוי בעלים מהכתוב בחטאת מצורע וכי חטאתו של מצורע לא לחידושה יצאת וכו' דחטאת ואשם אינן טעונין נסכים חוץ מחטאתו של מצורע ואשמו טעונין נסכים כדתנן בפ''ט דמנחות ודבר שיצא לחידושו אין למדין ממנו לשאר חטאת שהרי בלאו הכי אינן שוין הן:

אמר ר' יוסה. האי לאו פירכא היא וכי לא בענין המחשבה למדת הק''ו שהתורה רבתה מחשבה בפסח יותר מהחטאת שאף מחשבת ערלים וטמאים פוסלין בו ובדין הוא שתהא מחשבת שינוי בעלים פוסלת בו ק''ו מחטאת ולא שייכא הפירכא דידך דאנן לא ילפינן פסול אחר מחטאת כי היכי דתפרוך מה לחטאת וכו' הרי בענין המחשבה מצינו שהפסח יותר הוא מחטאת:

לא אם אמרת וכו'. איכא למיפרך מה לחטאת שהיא קדשי קדשים דין הוא שנחמיר בשינוי בעלים כמו בשינוי קדש:

פסח לשם בעלים מנין שמעכב. ודין הוא ק''ו מחטאת שאין מחשבה אחרת פוסל בה אלא שלא לשמו פוסל בה שינוי בעלים פסח שמחשבת ערלים וטמאין פוסלין ג''כ בו כדתנן במתני' דלקמן לא כ''ש:

אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אֲנָא חֲמִית לְרִבִּי יִרְמְיָה תְפִיס לְרִבִּי בָּא. אָמַר לֵיהּ. אֱמוֹר לִי טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן. לָמָּה שְׂחָטוֹ לִשְׁמוֹ לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּסוּל. נַעֲשֶׂה מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה כְּשׁוֹחְטוֹ לִשְׁמוֹ וּשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְהוּא פָסוּל. אָמַר לֵיהּ. וְאִין כֵּינִי אֲפִילוּ שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו לִזְרוֹק אֶת דָּמוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו. וְיֵיעָשֶׂה מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה כְשׁוֹחְטוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו וִיהֵא כָשֵׁר. לֵית יְכִיל. דָּמַר רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁחָטוֹ לְאוֹכְלָיו לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו כָּשֵׁר. אָתָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁחָטוֹ לְאוֹכְלָיו לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו כָּשֵׁר. רִבִּי יוֹסֵי נְסִי[ב] חֵיילֵיהּ מִן תְּרֵין טַעֲמוֹי דְּרִבִּי יוֹחָנָן. לָמָּה שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּסוּל. נַעֲשֶׂה מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה כְּשׁוֹחְטוֹ לִשְׁמוֹ וּשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ וְהוּא פָסוּל. לָמָּה שְׁחָטוֹ לְאוֹכְלָיו לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו כָּשֵׁר. נַעֲשֶׂה כְמִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה כְּשׁוֹחְטוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו וְהוּא כָשֵׁר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' יוסה נסיב חייליה מן תרין טעמוי דר' יוחנן למה וכו'. כלומר שלקח ראיה שלו להחזיק דבריו כמו ששמע מר' בא כדלעיל ומן הני תרי טעמי הוא ומשום דמחלקינן בין לשמו ושלא לשמו בשתי עבודות ובין לאוכליו ושלא לאוכליו בשתי עבודות וכדאמרן:

לית יכיל. ר' בא הוא שהשיב לר' ירמיה הא ודאי לא מצית אמרת הכי דאמר ר' אילא בשם ר' יוחנן שחטו לאוכליו וכי' וכן כי אתא ר' יעקב בר אחא אמר נמי הכי בשם ר' יוחנן דדוקא אם שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו בהא הוא דאמרי' דהוה לי' כשחטו לאוכליו ושלח לאוכליו וכשר אבל איפכא לא ומשום דהשחיטה בעצמה היא שלא לאוכליו בלבד ופסול ואנן לא קאמרינן דנעשה כעירוב מחשבות בשעת שחיטה אלא היכא דהשחיטה עצמה הוא בלא מחשבת פיסול ובין לחומרא ובין לקולא והלכך במחשבת שלא לשמו דקי''ל שחטו לשמו ושלא לשמו פסול אפי' אם שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו נמי פסול דהוה לי' כלשמו ושלא לשמו ובמחשבת שלא לאוכליו דקי''ל שחטו לאוכליו ושלא לאוכליו כשר אם השחיטה בעצמה היא לאוכליו אז אע''פ שחישב לזרוק דמו שלא לאוכליו כשר דהוה לי' כלאוכליו ושלא לאוכליו:

שחטו שלא לאוכליו פסול לאוכליו ושלא לאוכליו כשר. והשתא אם אפילו חישב בשחיטה שתהא שלא לאוכליו ולזרוק את דמו לאוכליו. כצ''ל ובדפוס ט''ס. ותימא נמי ויהא כשר משום דנעשה משעה ראשונה כשוחטו לאוכליו ושלא לאוכליו בתמיה הא השחיטה עצמה היא שלא לאוכליו ולדידך דקאמרת דעירוב מחשבות הויא מ''ש הא מהא:

דתנן. לקמן:

א''ל ואין כיני. וא''כ דסבירא לך שאע''פ שחישב בשחיטה שתהא הזריקה שלא לשמו נעשה כעירוב המחשבו' בשחיטה גופה ולחומרא נימא נמי הכי לקולא ולענין מחשבת שלא לאוכליו:

אמור לי טעמא דר' יוחנן למה וכו'. והשיב לו דהיינו טעמיה נעשה משעה ראשונה כמחשב בשחיטה עצמה לשמו ושלא לשמו והוא פסול כדתנן במתני' ואע''ג דאמר לזרוק דמו שלא לשמו הואיל ובשעת שחיטה אמר כך הו''ל כמחשב שתהא השחיטה לשמו ושלא לשמו:

שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. יֵשׁ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה וְהוּא פוֹסֵל. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. יֵשִׁ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה. וִיהֵא כָשֵׁר. אָמַר רִבִּי אִילָא. מִמַּחֲשֶׁבֶת פִּיגּוּל לִימֵּד רִבִּי יוֹחָנָן. אִילּוּ זָרַק שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ פִיגּוּל. שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לִזְרוֹק דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּסוּל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. 32b מִן תַּרְתֵּין מִילִּין לֹא דַמְיָא מַחֲשֶׁבֶת פִּיגּוּל לְמַחֲשֶׁבֶת פְּסוּל. אִילּוּ שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לְקַבֵּל דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ כָשֵׁר. שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לְקַבֵּל דָּמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּסוּל. אִילּוּ שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לְהַקְטִיר אֵימוֹרָיו שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ פִיגּוּל. שְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ לְהַקְטִיר אֵימוֹרָיו שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ כָּשֵׁר

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אילו שחטו וכו'. האי מילתא אחריתא הוא דמדייק על הא דר' אילא כדקאמר מן תרתין מילין וכו' וכלומר ועוד שאילו שחטו שלא לשמו להקטיר אימוריו לשמו שמא אינו פיגול וכלומר שמא אינו פסול שהרי השחיטה היתה שלא לשמו ואם שחטו לשמו להקטיר אימוריו שלא לשמו כשר דהא לא קאמר ר' יוחנן אלא בזריקה. והשתא כי היכי דאין מחשבה של הקטרה שלא לשמו פוסלת כי מחשבה בשחיטה ה''ה בזריקה ועיקר הקושיא דר' יוסי על הא דר' אילא דלדידך מ''ש דבקבלה והקטרה לא פליג ר' יוחנן ומשמע דמודה הוא דאין מחשבין משחיטה לקבלה או להקטרה במחשבת שלא לשמו ומ''ש בזריקה דס''ל מחשבין מעבודה לעבודה. ולדידך דקאמרת מפיגול לימד הא קי''ל דאם שחטו ע''מ להקטיר חוץ לזמנו דהוי פיגיל וא''כ מיהת בהקטרה אמאי לא פליג ר' יוחנן:

אילו שחטו לשמו לקבל דמיו שלא לשמו שמא אינו כשר. אפי' לר' יוחנן דלא קאמר מחשבין מעבודה לעבודה אלא משחיטה לזריקה לפי שהרצאת דמים הוא העיקר ואילו שחטו שלא לשמו לקבל דמיו לשמו פסול ומפני שכבר נפסל בשחיטה והשתא כי היכי דאמרת דמחשבת פסול שלא לשמו דפוסל בשחיטה אפ''ה אין מחשבת פסול שלא לשמי בקבלה פוסלת בשחיטה וא''כ ה''ה בזריקה אע''פ שאם זרקו שלא לשמו פסול הוא מיהו כי מחשב ליה בשחיטה לזרוק שלא לשמו ג''כ דין הוא שלא יפסל:

אמר ר' יוסי מן תרתין מילין וכו'. ר' יוסי מקשי על הא דקאמר ר' אילא ממחשבת פיגול לימד ר' יוחנן הא לא דמיא מן תרתין מילין מחשבת פיגול למחשבת שאר פיסול כדמסיק ואזיל:

אלו זרק שלא לשמו שמא אינו פיגול. כלומר בפסח שהמחשבה פוסלת בו שלא לשמו כמו מחשבת חוץ לזמנו אלא שאין בו כרת ומיהו פסול הוא כמו הפיגול אם היה מחשב לחוץ לזמנו וא''כ אי מהני מחשבת שלא לשמו בזריקה ה''ה אם שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו בדין הוא שיהא פסול כמו הדין בפיגול:

ממחשבת פיגול. שמחשב חוץ לזמנו או חוץ למקומו קרי פיגול מיהו בחוץ לזמנו פיגול וחייב כרת וחוץ למקומו אין בו כרת כדילפי' בפ''ב דזבחים. וכל שהוא נפסל נכלל בלשון פיגול ואם שחלוקין הן לענין כרת ומפני שעיקר שם פיגול בזריקה הוא דכתיב פיגול הוא לא ירצה קרי לה הכא בכולא שמעתא למחשבה שהיא בזריקה פיגול ואגב קרי נמי לכל מחשבת שלא לשמו שפוסלת בשם פיגול או משום דיליף לה מפיגול קאמר דמזה לימד ר' יוחנן למחשבת שלא לשמו:

שחטו לפסח לשמו על מנת לזרוק דמו שלא לשמו פליגי בה ר' יוחנן ור''ל דר' יוחנן ס''ל מחשבין מעבודה לעבודה בפיסול שלא לשמו ורשב''ל קאמר יש שלא לשמו מעבודה לעבודה בתמיה. אין מחשבה פוסלת בשלא לשמו אלא באותה עבודה עצמה והלכך ויהא כשר:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source